top of page

וינטג'ולי התחילה, כמו הרבה דברים טובים, לגמרי במקרה, אבל התפתחה לאהבה גדולה.

כשהבנות התאומות שלי הגיעו לגיל שלוש בערך, הבנתי שהחיים מתחילים להתייצב ושאני יכולה לשאוף שוב לגור בבית יפה ומעוצב כמו שהיה לפני שהן נולדו, ולא במהפכה שהבית הפך להיות אחרי לידתן. רציתי להחליף ספה ושטיח סלון, ומטעמים כלכליים וגם אקולוגים חיפשתי משומשים באתר יד2. די מהר נדלקתי על ספה בבאר שבע (וכן, נסעתי עד לשם כדי להביא אותה), ועל שטיח (מקרית אונו). שניהם היו מוצלחים מאוד וזה פתח לי את התיאבון, אז קניתי גם כסאות חדשים, מנורה, שולחן סלון ושידת טלויזיה. אבל אז מצאתי עוד שידת טלויזיה, שהתאימה לי אפילו יותר. וכסאות אחרים, שיותר רציתי. אין בעיה! מכרתי את הפריטים הקודמים וקניתי את החדשים.

אתן יכולות כבר לשער מה היה ההמשך -

נעים מאוד, אני תמר, הראש והידיים (והלב!) שמאחורי וינטג'ולי.

מצד אחד ראיתי עוד ועוד דברים יפים שרציתי, ומצד שני הצטברו לי גם דברים למכירה. בתוך כל זה הבחנתי שאני שוב ושוב, מבלי להתכוון לכך כלל, בוחרת לעצמי פריטים משנות ה-50, 60, 70. וינטג'. הם פשוט היו הכי יפים בעיני. לאט לאט למדתי את הנושא, נחשפתי לעוד ועוד מידע עליו. כשהתעסקתי במנורות ההתאהבות הגיעה לשיא - היו כל כך הרבה וכל כך יפות... וכשהבנתי שאני יכולה גם למכור, זה נתן לי לגיטימציה לקנות עוד ועוד בלי חשש. עזבתי את אתר יד2 והתחלתי לקנות פריטים מחיסולי בתים ומשווקי פשפשים. חלקי מנורות שהרכבתי בבית, פריטים יפים שזקוקים לניקוי, לחידוש ולטיפוח והופכים לתכשיטים לבית, בונבוניירות.

מכאן הדרך לפתיחת וינטג'ולי כבר היתה קצרה, והנה אנו כאן. 

על וינטג'ולי

bottom of page